That was The The

 That was The The 

לפני יותר מ 3 עשורים נהגנו ללכת למועדון ההוא, האפל ,  ביהודה הלוי . בין שאר הטקסים שהיו נהוגים שם
היה כל לילה נסגר עם  אותו שיר , וכאשר היינו שומעים את צלילי האקורדיאון  הנוגים של של This is the Day
ידענו שהגיע הזמן לצאת לשחר של יום חדש. בנאיביות של מתבגרים בני עשרה כל כך רצינו להאמין לפזמון
 This is the day , your life will surly change , this is the day when things fall into place

קריירה מגוונת הייתה לו למאט ג'ונסון האיש שמאחורי ההרכב עם השם המוזר, שלא יכל לנחש  כמה השם הזה יהיה לרועץ  כאשר יתבקש לחיפוש בדור האינטרנט.

בסוף שנות ה- 70 הוא החל לעסוק במוסיקה אלקטרונית אקספרימנטלית ואף הוציא אלבום סולו ראשון תחת שמו ב 4AD של איבו ראסל.   שבחלקו הופק על ידי ברוס גילברט וגרהאם לואיס מWIRE.
שם האלבום  Burning Blue Soul עשוי  להטעות קצת. מדובר באלבום קשה ודוקרני , מלא אווירה אפורה ומתועשת
 וכבר הרבה שנים שזה האלבום שפותח אצלי את יום הגשם הראשון.

ICING UP


בארץ שמענו עליו לראשונה כישצא הסינגל פרפקט. כבר תחת השם THE THE  לראשונה מלודיה קליטה עם כי מינימליסטית  רווית סינטי. קצת אחר כך יצא Soul Mining שבשעתו היה שונה מכל דבר אחר שילדי האלטרנטיב היו רגילים לשמוע אקורדים בודדים סינטיסייזרים שמחקים כלים מלודיים  ומילים נוגות.
 לג'ונסון חברו ידידים לסצנה כמו תומאס ליר ופיטוס וגם אחד Jools Holand  שפרש מסקוויז שנה קודם ותרם את סולו הפסנתר האייקוני להקלטה מחודשת של הסינגל Uncertain Smile . כל כך הרבה פעמים בחיים שמעתי את האילתור הזה על 2 אקורדים ועדיין יכול להאזין לו  אותו שוב ושוב .

באותה תקופה התקליטורים עוד היו "המדינה שבדרך " וחברות התקליטים עשו כמיטה יכולתם למכור יותר. המקסי סינגל
שנכנס בשלהי שנות ה- 70 הצריך גרסאות רמיקס   ובנוסף  נהגו חברות התקליטים להוציא מהדורות בעטיפות  שונות על מנת למשוך אספנים. אחיו של ג'ונסון אייר את כל עטיפות התקליטונים והסינגלים והתמונות גרמו לתקליטים להמכר טוב יותר The The הנפיקה גרסאות שונות ומשונות לשיריה לפעמים גם עם שינויי מילים מה שגרם לבאזז  בין המעריצים וגם לסיפורים  על האלבום הגנוז שהיה צריך לצאת ב-82 ( היה כזה , הפונוגרפיה של היאוש שמו ,  החומרים המעניינים יצאו בהמשך באוספים ובי-סיידים.)

האלבום INFECTED  כבר הביא עימו הצלחה מסחרית  היה פחות אלקטרוני ויותר קצבי  , הלהיט הכובש מתוכו, Heartland הוא שיר מחאה נגד מרגרט תאצ'ר שניסתה לדעתו להפוך לחלק מארה"ב הקפיטליסטית.
אחר כך ג'ונסון הלך לכיוונים אחרים צירף נגנים חדשים להרכב , בינם   ג'וני מאר מהסמיטס הופיע המון ויצב את מעמד הלהקה עם מספר אלבומים ולהיטים כמו  Slow Emotion .Reply  בשנת 2000 הוציא את האלבום האחרון שלו ומאז
הפסיק להופיע והתרכז בעיקר בהלחנת פסי קול אמביאנטים  משמימים לסרטים  באותו גוון.

והנה פתאום ב-2018 על  רקע הלחנת שני שירים חדשים הוא הודיע על מסע הופעות בינלאומי חדש מלווה בנגנים מכל התקופות. נחוש לעשות הסטוריה  הצלחתי להגיע להופעה בהוליווד ,  מקום מהסרטים.
אל הפלאדיום התלווה אלי הטוחן , חבר ילדות מקומי , שגם הגיע לסגור מעגל , ולאחר החימום שהיה פושר מאוד עולה הלהקה בשחור מלא על רקע תאורה לבנה.

ג'ונסון מאוד מחושב , מאוד מדויק  יודע בדיוק מה הוא רוצה , ומתי שהוא בשיר השלישי , אני מבין שזה לא בדיוק מה שחשבתי. חברים כבר הזהירו אותי שאנרגיה זה לא הצד החזק של ההופעה  ,  מה גם שאביו של ג'ונסון נפטר בתחילת המסע והקונצרטים כמעט בוטלו. אבל אני , אופטימי מטבעי חשבתי שבהמשך מסע ההופעות , תרד קצת החלודה ועם קהל אוהד האנרגיות יתעצמו.

 Flesh & Bones הוא שיר שליווה אותי הרבה בצבא לא שיר רעשני אבל הלהקה הפכה אותו כמו שירים נוספים לבלדה ענוגה , בטח לא מתאים להופעת עמידה.
קצת אחר כך התאוששתי עם ביצוע פנטסטי לשיר נשכח יחסית , ג'ונסון סיפר שהקטע היה מתוכנן לצאת כסינגל פותח לתקליטו השלישי , אבל  מזג האויר הפוליטי של התקופה גרם לחברת התקליטים להצניע אותו מסוקרן קצת האזנתי למילים לשם שינוי , אפילו אנחנו שם "האיסלם עולה , הנוצרים בתנועה , העולם על אמותיו וברכיו , הוא שכח את הידיעה ומעריץ את האמונה "




 Armageddon Days   ימות המשיח ?   לחצו לצפייה מתוך ההופעה ברויאל אלברט הול



השיר משלהב , מאט נותן ראפ נוקשה והנגנים נכנסים לקצב מעולה , אבל במקום לנצל את המומנטום הלהקה ממשיכה בקטע חדש , לא מוכר לרב הקהל ומאוד רגוע . בתוך הרוגע הזה אפשר להתרכז בסאונד , פשוט מופלא , כל נקישת מקל או שפשוף מיתר נשמע בבהירות , אפשר להביו מדוע הלהקה מתנגדת לפרסום קטעים ברשת , יש כוונה להוציא את המופע  כסרט בסוף

 (כפי שעשה תמיד  בעבר) וג'ונסון טוען שהסרטונים באיכות הנמוכה עושים לו עוול , האמת כשצופים במה שיש , הוא צודק לגמרי בעיקר בעניין הסאונד.
לאחר הלילה , גם This is the Day זכה לביצוע פושר , אבל לחיזוק מלא של הקהל,

זה קצת גרם לי להרהר בענייני הגיל , זה לא שלנגנים אין יכולת , נהפוך הוא , אבל יש כאן רוח המפקד , וג'ונסון עושה מה שכפי הנראה מתאים לו היום. הקהל  כמעט כולו בוגר , אין דור המשך ללהקה שלא הופיעה 16 שנה , אבל THE THE מסרבת להפוך ללהקה נוסטלגית. לאחר  שזנחה כבר מזמן את הגדרות הפוסט פאנק והגל החדש של תחילת הדרך. הרוק שלה מתובל בהרבה ריתם & בלוז ואסיד קנטרי.

בארי קדוגן הוא פרח הגיטרה שנבחר לתפקיד בעקבות המלצה של ג'וני מאר. איש מוכשר שפורץ לפרקים לתוך הסט עם סאונד אמריקנה. ג'ימס אלר הוא בסיסט נהדר ובאס  הוא כלי פונדמנטלי  בכל שירי הלהקה מהיום הראשון.
הסט כולל שירים מכל האלבומים ותקופות הלהקה , אבל  למעלה משליש ממנו לקוח מאלבומם הרביעי   Dask שמבוצע כמעט בשלמותו ,  אולי התקליט הכי מצליח של הלהקה עם מספר להיטים מנצח .

 אחרי  Soul Catcher  הנהדר מתקליטו האחרון עד כה , זכינו לצימוק אמיתי בביצוע
רענן לשמש העולה בגני  מאלבומו הראשון , פתאום המילים ברורות והמלודיה נגלית .

Sun Rising  כשהשמש עולה .....לחצו לצפיה מתוך ההופעה בשיקגו

ההופעה מסתיימת עם ביצוע מצוין ומלא חיים לשיר שאני לא אוהב בכלל מ Soul Minimg.
בהדרנים קיבלנו את מאט אקוסטי ואחר כך את כצפוי עם Uncertaim כולל כל הטקסיות לקראת הסולו קלידים
שהפך למבחן תשואות  של הקהל בכל סיבוב , באמת שניסיתי לצלם ולהנציח , אבל אז אמרתי פאק איט , זה רגע להרגיש עם עצמך וממילא לא יעבור באף וידאו.

Uncertain Smile

 המופע ננעל ב"כוכב בודד" כנראה התשובה שלו לאריק איינשטיין ו אני אתה .
If you cant change the world , change yourself

ותיקי תל אביב מספרים שג'ונסון הופיע פה פעם בראשית שנות ה-80 כחלק מהרכב הMAMBAS של מארק אלמונד

אם זה יקרה שוב מצפה לנו מסע מעושן , נושן אבל בהיר.


מוקדש לאריאל וכל מי שצפה בוידאו - קליפ  ההוא 1000 פעם ויותר

Heartland - המדינה ה-51 ............. לחצו לצפייה בסרטון מתוך ההופעה בהוליווד.

הוסף כיתוב