מינימאל מקסימוס

הרבה כבר נכתב על סיבוב ההופעות האיחוד של מינימל קומפקט של נובמבר 2019

כתרים נקשרו , האהבה נשפכה מכל מקום , אבל הבטחתי לתת קצת מילים בודדות , אישיות

מה יש בנוסטלגיה הזו שגורמת לנו להתרגש כל כך משירים ששמענו לפני 30 שנה ?

ראיתי את מינימל קומפקט לראשונה  כנראה ב -1983 , אחרי ONE BY ONE  כשהלהקה

ניגנה את כל הרפרטואר בערך פעמיים . 

והיו ההופעות במוזיאון תל אביב וכללו את הקטעים  המצויינים מהאוסף הראשון של ה MADE TO MEASURE של 

קראמד דיסק ששנים אחר כך  עוד שמענו בקלטת שהוקלטה בווקמן ! וההופעה בליקוויד עם האדון הרופא ערב הבגרות בלשון 1984 שם קיבלתי את הסטליסט

הראשון שלי שעיטר שנים את הארון מצופה הפורמייקה בבית הורי , ואז הגיעה שנת 1985   המינימל הוציאו את

RAGGING SOULS ואני בידענות של בן עשרה  קר ומנוכר כבר טענתי להתמסחרות ומתקתקות יתר

בטח עם הבלאדה המעצבנת על ההיא שהולכת. המשכנו הלאה , השנים עברו  והמינימל התפרקו.


כל כך הרבה הרכבים ולהקות שקשורים ללהקה ראיתי שאני כבר בטח לא יכול להבדיל


 ז'אן קונפיקט , פורטיס וחברים כרומוזום צוואי , פורטיסחרוף ,  מלכה ,  פוריין אפייר , פורטיס בלי חברים

ומורפאוס , גיטהד וכמה הופעות חד פעמיות.

 הייתי באיחוד הראשון בהיכל התרבות ב2003  והרגשתי נורא , 

וניו מבאס  להופעה , בעיקר  בישיבה , חשבתי שזו בעיקר נקמתו של פורטיס בממסד וקצת צחקתי

כשהכריז שהם היו צריכים להקים את הלהקה בגיל 50.

לא הלכתי לאיחודים הבאים , לא שמעתי חומרים חדשים יותר ואז ב2016 כולם אמרו לי שאני חייב

וצריך לתת עוד צ'אנס . דיוויד בואי מת ומלא עצב יצאתי לאחוז בנוסטלגיה.

ראיתי הופעה מטורפת  אנרגטית וכובשת , וחזרתי  בתנופה .

לסיבוב הנוכחי קניתי מייד כרטיסים וכיוון שראיתי את ההופעה האחרונה כולם כבר כתבו כמה מוצלח

ומרגש , כמה הם צעירים ואיזו הנאה צרופה זו.

התייצבתי ברידינג ונתתי למינימל לכבוש אותי שוב , הפתעות לא היו ,  לא צריך לעשות הכנה להופעה כזו

למרות שקצת שיחקו עם העיבודים , כל תו ידוע ומבשר על התו שיגיע בעקבותיו , הרגליים זזות בקצב מוכר

הידיים מתנפנפות בתנועות ידועות והאוזניים מתפנות להאזנה . בעבר כתבתי,  שבלי MECANO של דירק פולק

לא הייתה מינימל קומפקט , ובלי מינימל לא היו כאן כל להקות הגיטרות של שנות ה-90 .

זמן קצר לפני ההופעה הלהקה  הוציאה אלבום ובו עיבודים מחודשים לקטעים מפעם אבל גם שיר חדש  שזוכר את פעם 

אבל חי לגמרי עכשיו 

ופתאום אחרי כל כך הרבה שנים שאני שומע את  מינימל פתאום הבנתי שבבילון טאואר הוא פאנק אוריאנטלי , 

קיוויתי לשמוע שוב את הביצוע הפסיכדלי המפיל שנתנו ברי וסמי  לאורחה במדבר (ימין ושמאל ) מוקדם יותר השנה

בהופעה של סמי בעברית. לא היה , אז התנחמתי בסיום המטורף של  DISGUISE  המיתולוגי , הקטע הפרימיטיבי

המדהים שלהם שאם השנים אני רק אוהב יותר. 

מה יש לנו שאנו אוהבים כל כך להתרפק על העבר המוסיקלי שלנו?  סמי והחברים מלאי חיות אבל נושאים בגאווה 

את סימני הזמן חסרי ידיעה לגבי הצפוי לבוא.